Speeches - דברים

Jean Shelef

My Dear Ginton,

I cannot believe that only a month has passed since you left us.  I see you in front of me, by my side, sitting at one of the computers, asking me if the music you chose for the movie you are editing is suitable, checking what is written in the calendar for the day, or saying "Let's find a good movie for tonight" or "Don’t bother cooking – let's go out for supper and go to bed early."

I see part of you in each one of our children – each one is special in his or her own way, and they learned a lot about life from you.  It was difficult for you to express your emotions, but you loved them dearly and were proud of each one and of the grandchildren and great grandchildren.  When Merav died, your heart was broken that nothing or noone could have helped her.

You were loyal to your friends and relatives, whether it was the "Chablanim" from Alexandroni, or the friends from the Radio Amateurs Club or Pardes Chana.  You were not interested in "Rechiloot" – Why fill your brain with "Shtuiot".

I am proud and thankful that we had 53 years together, and I miss you and love you now and for the rest of my life.

Reuven Shelef (wrote)

Nachman Shelef (read)

I wrote this during the first night that I stayed alone with Aba in the hospital, when we didn’t know yet how severe his brain damage was. It was the most difficult moment of my life. I found myself starting to write my feelings. Seems like I had to release the enormous amounts tension, fear and anxiety I experience during that night. Here it is, without any editing. In memory of my dear father, Ginton Shelef. 

Your eyes are looking at me. I want to know if you can see me. If you can hear me. You were twitching in the last few minutes again, although the nurse gave you several shots of pain relievers. Now you are calm again. Your eyes are closed now. You seem to be sleeping again, deeply. I am watching your chest go up and down, completely synchronized with the machine’s breathing sounds. Sometimes during the day I tried breathing in the same tempo as you are being breathed. It is not easy to do it. I can see how un-comfortable your situation is for you.

Every time you jump, well, I can’t really say “you” are jumping it looks like you have some involuntarily twitches… anyways each time you did it I get up to you and ask you if you want to say something. Do you want to wake up? Do you want to get up? Do you want to rest? You can rest. You can get up. You can do whatever you want, big boy. Man. Gever. Aba. My Aba. And each time I say “My Aba” I start crying. And I have a feeling that from today onwards, well actually since last Saturday, each time I say “my aba” I start crying.

You are the greatest father. I love you so much. Your kindness, your thoughtfulness, your attention, and responsibility. You did all in within the context of “the right thing”, always. I honor you Aba for all that you have done. For me, for Ima, for the rest of the family. You were the torch of the Shelef family for generations. You were a major inspiration for all of us, and many many many more people. I can’t wait to write your life story on “Our Story” website. I am so grateful for all you have done for me, all you have given me, all you have provided me, all the advice you have given me, all the care you took of me.

I thank you, Aba, for all the love you have loved me. I know that at times, I did so much trouble that you might have thought to yourself “what can I do with this bandit” (if not worse). Thank you for treating me with dignity, without harassing me, while teaching me the right thing always.

You are looking out again, your eyes are slightly open again. I’ll take a closer look, just a sec. Your heart rate is low. About 51 bps. You object with the breathing machine. Now your heart rate is 48. So the bell is ringing. Its sound is like a trolley or a light train going by. The bell stopped quickly. Your eyes are shut again. You are calm. I feel how writing my thoughts and feelings help me cope. I honor your work of documenting life in all its forms and all documentation forms. Film, Video, Stills, Digital photography, editing all the material, preparing the family videos on DVDs, just a few months ago.

I am so happy I came over to visit you and Ima and all my siblings and some friends, about 3 months ago. We spent real quality time and I am so thankful for each minute I have spent with you. Thank you for sharing yourself with me so clearly and lovingly.

Aba, dear aba, my aba, MY ABA, I LOVE YOU, I MISS YOU, Please relax and choose how where and when you want to go. I love you and respect you and promise to take good care of Ima. She is your admirer. We all are.

Yours truly, forever.
Reuven. 

Zahava Davidow

                                       גנתון – שלושים לפטירה                             9/10/07

מאת:  זהבה

אבא

חודש עבר מאז שעזבתה את העולם, אך היה זה חודש שבו הייתה למעשה מרכז עולמינו.

נוכחנו לראות כמה שאתה חסר לנו ואיזה חור ענק השערתה במשפחתינו בכך שאינך כאן איתנו.

המשפחה הייתה הדבר החשוב ביותר עבורך, וכך חייתה את חייך. ראשית אמא. הכבוד, הפירגון והתמיכה שנתתה לה, בדרך שלך. הארוכות המשותפות, והטיולים עם כל המשפחה ביחד. כמה שנהנתה והייתה גאה עם הולדת הנכדים, והנינים, ובכל בר-מצווה וחתונה של אחד הילדים והנכדים.

נראה שדרך חיים זו שלך, בו המשפחה בחשיבות עליונה, הוחדרה לחיים של כולנו במשפחה, והייתה משמעותית מאוד בחודש האחרון. בשיבעה, בו כולנו היינו יחד, דיברנו, בכינו, צחקנו, נזכרנו באירועים שהיו לנו יחד, והתחברנו, אחד לשני, ואליך. לאחר השיבעה, עם הפרוייקט המבורך של אלישבע ויהודית לפינוי  הבית הישן ומיון הדברים מחייך, שוב נוכחנו לקירבה, לפירגון ולכבוד אחד לשני. שוב, זמן ביחד, זיכרונות, וסיפורים על החיים שלנו איתך, וכמשפחה. אתה יכול להיות גאה בדרך בה אלישבע ויהודית מנהלות פרוייקט זה.

בחודש האחרון הכרתי אותך ברמה נוספת, וזאת דרך הסרטים שצילמתה וערכתה במהלך השנים. צפיתי בסרטים רבים שהכנת, וראיתי אדם רגיש, אכפתי, גאה, ובעיקר אוהב את החיים! לא קל לראות את הסרטים, לראות אותך כל כך חיי, עם ההבאות והפרצופים שכל-כך איפיינו אותך, ובעיקר, לשמוע את קולך, מדבר בביטחון ובעוצמה, בסגנון הדיבור הקצר והציני שכל-כך אפיינו אותך.

מאז שנפטרתה, יהודית לקחה פיקוד על המשפחה: דואגת, מארגנת, תומכת, ומובילה. אני יודעת שהייתה כל-כך גאה בה. אלישבע לקחה על עצמה להיות המרכז של כינוסי המשפחה, דבר שאני יודעת שהייתה רוצה שימשיכו, וראובן ונחמן פעילים באתר שנחמן הקים עליך באינטרנט. אמא מתמודדת עם חסרונך, ועם הכאב היום-יומי העצום בו היא חייה. אך יחד עם זאת עדיין עוזרת לנו, מקשיבה, תומכת, מעודדת, וכמובן מכינה ומבשלת. היא כל-כך חשובה לנו כיום!

אז אבא, אנחנו ממשיכים בדרכך, ובוחים לחיות.

Eli Ben-Simon