To View pictures from the funeral, click here.

 Eulogies - הספדים

 Nachman Shelef

אבא, נפטרת בגיל 79. גיל ממוצע – רגיל. אבל, מבחינתי, בכך מסתכם כל מה שהיה רגיל בך. אתה חיית בצורה כל כך מיוחדת ובלתי רגילה – מחדר הרדיו ועד לטלית האדומה, וכל דבר שביניהם. תמיד התנהגת כאילו שאתה כמה אלפי מטר מעל המציאות היום יומית. תמיד עשית מה שרצית, מתי שרצית, ללא התלבטויות, היסוסים או מעצורים. בכל מצב ראית את ההזדמנויות והאפשרויות ולא את המגבלות או הקשיים. מזל שאמא דאגה תמיד להתגבר על הקשיים היום יומיים.

זיכרונות:

-        כשאני נוסע מצומת מורשה לגלילות אני נזכר איך היינו נוסעים ביחד בפיז'ו 404 – אתה לעבודה במכון לאוטומציה תעשייתית, יהודית לבסיס בגלילות ואני לביה"ס להנדסאים ברמת אביב. כל פעם היינו מדברים על איזשהו נושא, ואתה היית מצליח להפתיע אותי בדעה על הנושא, שונה מכל מה ששמעתי עד אותו רגע.

-        אני זוכר שהיו באים אנשים להתייעץ איתך, בית הישן, במגדיאל. היו יושבים על הספה הישנה ומספרים על ההתלבטויות שלהם לגבי לימודים או עבודה, ולמרות שהם כבר ימים מתלבטים, פתאום העיניים שלהם מתרחבות והם מגלים תובנות חדשות שכלל לא חשבו עליהם.

-        אני זוכר שכך גם אני באתי להתייעץ איתך על המצב בצבא. הייתי בדיכאון עמוק לגבי איך שהדברים נוהלו ואיך שזה משפיע עלי. אתה הבהרת לי שאם המצב לא נראה לי אז כדאי שאני אקבע את המצב בעצמי, ולכך יכול לעזור ללכת לקורס קצינים. בין רגע שינית את תשומת הלב שלי מהמציאות הלא טובה, למה אני הולך לעשות לשנותה.

-        אני זוכר בטקס הסיום שלי בטכניון – ירדתי מהבמה עם תעודת סיום בהצטיינות יתרה ועם משב על הידיים, ואתה ניגשת אלי עם חיוך ענק וחיבקת ונישקת אותי. נראית כך כל גאה בי, היה נהדר. אני חשבתי – האם השאיפה הזו למצוינות היא בגלל הרצון העז לרצות אותך ולזכות באישור שלך, או שזה פשוט מה שהעברת לי בגנים...

-        אני זוכר איך במשך שבועות רבים בשנה האחרונה נרתמת לעזור לברק ולביה"ס שלו בתחרות הרובוטים. אני זוכר פעמים רבות שנכנסתי למעבדה וראיתי אותך יושב עם קבוצה של ילדים מסביבך, יושבים ומקשיבים ולומדים מכל מילה שלך. אותם ילדים שקשה להושיב בשקט בכיתה. ואני זוכר את הקריאות של הילדים מכל פינה במעבדה בזמן שעובדים על הרובוט – "גנתון איך עושים..." , "גנתון, מה עכשיו צריך?...", "גנתון –מה עכשיו צריך?", "גנתון זה בסדר?", "גנתון, בוא תראה..."

-        אי אפשר בלי כמה מילים על התחרות שלך עם wikipedia  -
~ כמו
wikipedia  אפשר לשאול אותך כל שאלה, והייתה לך תשובה. זה היה נוח, בעיקר לפני שהיה wikipedia  !
~ כמו
wikipedia  , לעובדות היבשות תמיד התלוו גם link-ים לסיפורים הקשורים לעובדות היבשים.
~ שלא כמו
wikipedia  , את הסיפורים הנלווים היה חובה לשמוע (בין אם יש לך זמן לזה או לא).
~ שלא כמו
wikipedia  שמיצג את ה-common wisdom, אתה סיפקת את ה- uncommon wisdom – התבונה המיוחדת – וזה יהיה חסר לנו תמיד.

-        אתה כבר לא רואה אותנו, אבל אני רואה אותך בכולנו -
אני רואה אותך באיך שברק לומד דברים חדשים בהתלהבות,
אני רואה אותך באיך משב מצלמת ומתעדת,
אני רואה אותך באיך שראובן ממוקד בלעשות מה שחשוב לו,
אני רואה אותך באיך שאלישבע מתקשרת עם אנשים זרים,
אני רואה אותך באיך שזהבה מתודית ומדויקת,
אני רואה אותך באיך שיהודית עקשנית ועומדת על דעתה,
אני רואה אותך באיך שאני מתלבט ואז חושב – מה אבא היה עושה?...

Zahava Davidow

חבל שאבא עצמו לא יכול להיות כאן בלוויה!

הוא כל-כך היה נהנה לראות את כולכם כאן. לשוחח, לצחוק, ובעיקר לספר סיפורים ובדיחות.

מה שאפיין את אבא הייתה אהבת החיים. גנתון חיי את חייו כאילו כל יום היה יומו האחרון!

גנתון עשה מה שרצה וכל מה שרצה גם אם לא היה קונונציונלי. בזמן שכולם לבשו תלית לבנה בבית הכנסת, אבא עם תלית אדומה. כשצילם סרט, עמד בעמדה הכי טובה לצילום: בין הצועדים במצעד, בין הרוקדים במופע פולקלור, ליד המוהל בברית....

 

המשפחה הייתה מאוד חשובה לאבא ובראש וראשונה – אמא!

אמא ואבא דאגו אחד לשני, טיפלו אחד בשני, עמדו ביחד בטוב וברע. מה שייחד אותם היתה אהבה גדולה. אהבה של זוג צעיר ואהבה עמוקה של חמישים ושלוש שנים ביחד. הם דיברו על הכל, טיילו ביחד בכל העולם, יצאו למסעדות, סרטים ואירועים, ובעיקר היו החברים הכי טובים אחד של השני.

 

אבא היה גאה מאוד במשפחה שהקים: חמישה ילדים, 13 נכדים, ושני נינים. אנו יודעים שאהב את כולנו, למרות שלעיטים רחוקות אמר לנו זאת במילים, אך מעשיו הראו לנו. בילדותינו תמיד עודד אותנו להצטיין בכל, הגיע לכל מופע שלנו, תחרות ספורט וקונצרט, צילם את האירוע, ולפעמים אפילו אמר מילה טובה כמו: "אז בשביל זה אני משלם את הכסף".

הייתה לו נחת גדולה מנכדיו: לפני שלוש שנים, היה כל-כך גאה באוהד בטקס ההשבעה שלו בצבא, ובשבוע הבא, כאשר לאור יהיה טקס השבעה, הוא כל-כך יחסר לנו. מספר ימים לפני שליבו בגד בו, אבא עלה לתורה ועשה את ברכת הכוהנים על המצדה בבר המצווה של רווה. הוא היה מאושר וכל כך גאה. ובצער רב, לפני חצי שנה אבא אמר הספד כה מרגש בלוויה של נכדתו מירב. הפרידה ממירב הייתה לו קשה ביותר.

 

היום אינו רק סיום חייו של גנתון, אלה סיום תקופה בחיים של כולנו: סיום החיים המשותפים שהיו לאמא ואבא יחד, סיום ארוחות ערבי שישי כשאבא עושה קידוש, סיום אירועים משפחתיים עם גנתון בראשם, וסיום חלק ענק בחיינו בו אבא הייה חלק כל כך חיי ופעיל.

גנתון כל כך אהב את החיים, והוא חיי אותם במלואם, הוא יחסר לנו מאוד, אך היה רוצה שנמשיך לחיות, להנות, ובעיקר- לצחוק!


Elisheva Ben-Simon

כשישבתי לכתוב את ההספד הזה, ולא ידעתי מה אני הולכת לכתוב ולהגיד על אבא, הדבר הראשון שעלה לי זה הקול של אבא אומר – "זה לא משנה מה תגידי, העיקר שתדברי בקול חזק וברור –שישמעו אותך!". אז אבא – אני מדברת חזק וברור –אתה שומע?!

לכל אחד מאיתנו שהכיר את גנתון יש זכרונות משלו – אם זה איך שהוא נעל אותו בשירותים כשהיינו ילדים מרעישים, או איך שהוא יעץ לו איזה מקצוע לבחור לחיים...

 אבל מי שאני הכרתי, אבא שלי, זה אדם מיוחד, שיודע הכל. שעשה המון דברים מיוחדים בחייו, שלא לומר חריגים – אם זה לנסוע ללמוד PHD באמריקה –עם 4 ילדים קטנים, בדירת סטודנטים, או לבנות מחשב PC מקיט שהזמין בדואר, לפני שידעו מה זה PC, ואז ללמד אותי פרולוג, כדי שיוכל להסביר לי איך זה עובד!, ועד ל-ללכת בכובעים משונים, שאחר-כך ילדים מהכתה שלי צחקו משך חודשים על "אבא של אלישבע - הצייד!".

לדבר בבטחון, זה רק אחד הדברים שלמדתי ממך. למדתי ממך את ההומור –תמיד הייתה לך איזה אנקדוטה רלוונטית או בדיחה או סיפור, לכל מצב. למדתי ממך להיות לא שיגרתית ויצירתית.

למדתי ממך כל כך הרבה דברים, כי תמיד אהבת ללמד. בנסיעות ארוכות היית תופס איזה נושא - אם זה היה לייזרים או יחסי אנוש, והפכת אותו למרתק בעזרת סיפורים מהחיים והומור, וגם אם לפעמים תהיתי לאן אתה גולש, בסוף תמיד קשרת את כל הקצוות, ולמדתי משהו בעל ערך.

לימדת אותי שתמיד כדאי לבלוט. תלכי תציגי את עצמך לנשיא הטכניון אמרת לי כשהתחלתי ללמוד שם –"תלכי לטקס פתיחת השנה ותציגי את עצמך. ותמסרי לו גם דרישת שלום מגנתון –הוא למד איתי בברקלי." ככה היה אבא - הכיר את כולם, ותמיד זכרו אותו.

 וככה הוא לימד אותנו – תהיו אנשים שעושים הבדל, ותהיו גאים במה שאתם מגשימים.

ותמיד היית גאה בנו, ילדך. לא הרבת בגילויי אהבה כלפינו –את זה שמרת לאמא, ליחסים המדהימים שהיו בינכם, עם אהבה, הערכה הדדית ופתיחות טוטלית. הדגמתם עבורנו מה זאת אהבה אמיתית –עם תקשורת מלאה , קבלה, אכפתיות ושיתוף פעולה.

בשנים האחרונות התרככת פתאום, ואם זה היה תוצאה של הגיל או הלימודים שלך בלנדמרק, אני מאושרת שיכולת סוף סוף גם לבטא את האהבה שלך כלפינו, ילדך והנכדים והנינים.  תמיד ידענו שאתה אוהב אותנו, אבל לחוש את האהבה הזו ביום יום היה נהדר. התחלת להפרד מאיתנו ב-"לאב יו לאב יו" משועשע, אבל אמיתי!

אבל פה אנחנו לא נפרדים. תמיד תהיה חלק ממני, ממי שאני, וממה שאני מעבירה לילדי, מעצם היותי, ואני גאה להיות - "הבת של גנתון".   תודה לך, אבא.


 Tzvia Shelef




  Reuven Shelef






Lili Davidow

שלום, שמי לילי ואני נכדה מספר 3 של גנתון.
יש לי כל כך הרבה דברים להגיד, ובעצם שום דבר לא מספיק טוב לתאר סבא.

מאז שהייתי קטנה, אני זוכרת כמה שסבא אהב נשיקות. כשהייתי בצבא, גרתי אצל סבא וסבתא שנתיים. זכיתי להכיר אותו, לדבר איתו, לבלות איתו ולראות כמה שהוא אוהב את סבתא.
לראות מאיפה באתי.
כשאני עומדת כאן היום, ומסתכלת על כולכם, על כל המשפחה שהוא הקים, הקבוצה המלוכדת והאוהבת הזו הבנויה על הערכים החשובים לו,
אני גאה להיות חלק ממנה.

תודה סבא.
אני אוהבת אותך.

 Ohad Davidow

שלום, שמי אוהד.

הזיכרונות העיקריים שלי מסבא הם הדברים הקטנים שהוא היה אומר או עושה. כשנשפך למלצרית מרק לידו הוא מיהר ואמר לה "ניסית לפגוע בי אבל לא הצלחת". כשרצה לתת לרקדנית בטן כמה פרוטות אבל היה לו רק שטר הוא שם לה את השטר בחזיה, והכניס יד ולקח עודף. וכמובן אותם דברים שלא זכיתי לראות בעצמי, אלא שמעתי מאמא: איך הוא היה מסתובב רק עם תחתונים בבית שהיא היתה קטנה, גם אם היו לה חברות בבית. איך הוא היה רומז לאורחים ללכת בכך שהיה קם ואומר "אני הולך לישון, תכבו את האור כאשר אתם יוצאים".

 אז איך סבא ראה את הנכדים? הוא היה קורא לנו אינדיאנים (כשהיינו עושים רעש) או עבדים (כשצריך להעלות כסאות מהמרתף למעלה). הוא היה עונה לנו על כל שאלה שהייתה לנו, בין אם זה עסק באנרגיה גרעינית, חו"ל, מלחמות ישראל, רובוטים או כל דבר ששאלנו אותו. כמובן, היו גם התשובות לשאלות שלא שאלנו – איך הוא רוצה שנקטוף בדיוק את הפקנים או את הלימונים מהעץ, איך להכניס את הבקבוק למתקן מי עדן או לאן לסחוב את הכביסה. וכמובן, איפה ואיך לעמוד בדיוק בשביל התמונה כשמצלם.
 

אני זוכר איך זה היה לדבר עם סבא בטלפון:

"כאן גנתון שלף."
"סבא?"
"נכון"
"רציתי לשאול אותך על...."

"כן" "בסדר" "שלום".

קצר ולעניין. בלי שיחות ארוכות, כי הטלפון הוא רק על מנת לתאם פגישות, לא כדי סתם לדבר.

אך בכל זאת זכיתי למילים "מיותרות" מפי סבא. מאז שפעם לילי, אור ואני נפרדנו ממנו עם חיבוק ונשיקה וברכת " Love You", הוא היה מברך אותנו כל פעם כשפגש אותנו או נפרד מאיתנו בLove You Love You Love You משולש. לא פעם אחת אלא שלושה. לא משנה איפה היינו או מי מסתכל הוא היה צועק Love You  בקול רם. כי ככה היה סבא – עושה מה שהוא ראה לנכון – ומי שזה לא נראה לו – זו בעיה שלו.

 

קשה לי לדמיין ביקורים במגדיאל בלי סבא, או ארוחות משפחתיות. הוא יהיה לנו תמיד חסר. אבל הוא עדיין קיים בשבילינו, בלב ובנשמה, כאשר רק צריך להקשיב קצת לשמוע את ה"שלום" שלו.

אז שלום סבא, וLove you Love Love you.

 Neomi Ayalon


 Shir Shelef


Oded Shoham

גנתון - עומדים כאן  כולנו היום בתם השיבעה ואתה חסר לנו, השאלות , ההתענינות, חוות הדעת, המבט...

זכור לי ההספד שנשאת בהלווית ביתנו מירב רק לפני מעט יותר מ 6 חודשים, שאלתי את עצמי אז – מהיכן יש לו את הכח לדבר על נכדתו, הערכתי מאוד את דבריך.

כשחולפות על פני כל 34 שנות הכרותנו, קשה לי לסכם ולהפרד ממך בכמה מילים,

 לכן אנסה לאמר כאן רק את העיקר אותו אשע עימי ממך - מהיום והלאה:

·        היותך איש משפחה הדואג בשקט ובדרכו המיוחדת למשפחתו.

·        אדם ישר וישיר האומר את שחושב גם כשלעיתים קשה הדבר ולא נעים

·        מהנדס וטכנולוג בכל רמ"ח אבריו, כמו שמהנדס אמיתי צריך להיות. ידעת להתקדם עם חידושי העולם הטכנולוגי כל השנים,  בעיני דבר מרשים.

·        אדם רגיש, גם אם הרגישות קימת שם בפנים ופחות מוכרת למרבית האנשים הסובבים אותך

·        ציוני אמיתי הדואג לעם ישראל בארצו

לאורך השנים למדתי ממך רבות

אני שמח שהשכלת לחיות ולהנות מכל מה שהתאפשר לך לאורך השנים

תודה על כל השנים הללו

יהי זיכרך ברוך

9.9.07         עודד שוהם

Dror Gershon



Thoughts of Ginton - מחשבות על גנתון

במסיבת יום הולדת ה-70 שלך, קמת ובירכת "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה." ואמרת שזה לא מובן מאליו שהגעת לגיל הזה. וידעת שכל יום שאתה חי הוא מתנה, וככה התייחסת אליו. כל כך קיווינו לחגוג איתך יום הולדת 80, בשנה הבאה... ביום הולדת האחרון שלך, לפני חודש בדיוק, ישבנו במסעדה מזרחית, ובסוף הארוחה ביקשת שיביאו בקלאוות – עם זיקוק! הדגשת. וככה תמיד חיית את הרגע שהיה, עד תום.

 לא יכולתם לתת לנו מודל זוגיות יותר אוהב מזה
 
למדתי ממך לחפש את ההומור בכל מצב

תמיד מוכן לייעץ שתמיד עשה מה שהוא רצה בחייו

 לדבר בבטחון, זה רק אחד הדברים שלמדתי ממך.  למדתי ממך את ההומור –תמיד הייתה לך איזה אנקדוטה רלוונטית או בדיחה או סיפור, לכל מצב. למדתי ממך להיות לא שיגרתית, ולא לפחד להראות אפילו משונה לפעמים. אני זוכרת איך בתקופה שאירחת את הבונים החופשיים תמיד הכנת עם אמא איזה "תוכנית אומנותית" והפכתם את האירוח השיגרתי למסיבת סידור פרחים יפני או ערב אפיית עוגיות –למרבה הפתעתם! אתה ואמא תמיד הייתם צוות לעניין
 
למדתי ממך כל כך הרבה דברים, כי תמיד אהבת ללמד. הפכת כל נושא למרתק בעזרת סיפורים מהחיים והרבה הומור, וגם אם לפעמים תהיתי לאן אתה גולש, בסוף תמיד קשרת את כל הקצוות.
 
חי את החיים במלואם, והתייחס לכל יום

פה שוכב אדם שחי חיים שלמים. שעשה מה שרצה בחייו, שאהב את משפחתו ואת אשתו