סיפורי פינשטיין אודות משפחת שטיינשלייפר –שלף
 
עם עלייתו של ולודיה ארצה הגיע לקיבוץ תל יוסף ושם עבד במטבח. באחד הימים מרח על כל צלחת שמן. שאלוהו החברים מה פשר מעשיו מדוע הוא מורח כל צלחת בשמן השיב להם ולודיה האם אתם יודעים מה אתם אמורים לאכול בצהריים, אספר לכם. היום תקבלו חצילים וחצילים והרי החצילים מלאים בברזל, אז שלא יהיה לכם חלודה בבטנכם אני מורח שמן בצלחת.
ולודיה למד חקלאות ברוסיה אך מה שמתאים לחקלאות ולאקלימה של רוסיה לא בהכרח מתאים לתנאי הארץ החמים. בשעה שהיה מתקין ערוגה –צלחת היה זורע זבל מלמעלה וכך למעשה נשרף העץ.
ולודיה עיבד את הפרדס של בר לב ברחוב הרצל. ולודיה היה ממונה על פרדסי גולדפרב.
יעקב פינשטיין היה נפגש לעיתים מזומנות עם ולודיה שטיינשלייפר בשעות הלא שגרתיות באשמורת הבוקר בשעה 05:00 בבוקר, היה זה זמן ההשקיה של יעקב וולודיה בפרדסיהם. מסתבר שקצה פרדסו של יעקב פינשטיין גבל בחלקת הפרדס של ולודיה ואהרון עזרא המוכתר. חלקה של 9 דונם חולקה לשניים לוולודיה ולאהרון עזרא.
ולודיה היה עומד על הגבעה בחלקתו שלא היתה נטועה ומנגד עמד יעקב פינשטיין בחלקתו שהיתה נטועה באספסת.  
בזמן פגישתם בפרדס היה מרבה ולודיה לספר ליעקב על חלומותיו הרבים אותו היה חולם. יעקב שהיה צעיר לימים אותם ימים והיה אמור להתקבל לעבודה במועצה המקומית מגדיאל היה שומע מפי ולודיה עצות מועילות איך להתקבל לעבודה במועצה. עצה נוספת ויעילה ביותר הוסיף ולודיה במידה ותיווצר בעיה בעבודה תחילה תחשוב היטב ורק אחר כך תחליט. ולודיה דיבר מתוך ניסיונו העשיר בהיותו ממונה על החינוך במועצה המקומית.
תפקידו של ולודיה הסב לו אי כפיות תודה מאחר ובמסגרת תפקידו היה אמור להוציא תלמידים ממסגרת הלימודים בבתי הספר בשל אי תשלום ההורים למערכת החינוך. לא אחת היו האבות שלא היה באפשרותם לשלם את נטל החינוך מגיעים למועצה ופונים בדין ודברים חריף עם ולודיה והיו פעמים שהעימותים החריפו ואף הכו את ולודיה בשל הוצאת ילדיהם מהמסגרת החינוכית.
ולודיה גידל במשק עיזים וכבשים. העיזים היו אוכלות כל מה שהזדמן להם ענפים עשבים שיחים ומובן מאליו שעצים. ואילו הכבשים אנינות הטעם לחכו רק עשב טרי וירוק. במושבה מגדיאל הוחלט לייבא עיזים ארצה, היו אלה עיזים לבנות מסוג זאנה. בשעה שהגיעו ארצה מרומניה הסתבר שרובן היו מעוברות. הפילו גורל בין התושבים שהזמינו עיזים וכל עז נפלה בגורל אחר. אף ולודיה ופינשטיין היו בין המגרילים. עתה נזקקו לתיש. מסתבר שנמצאו באזור שני תיישים בלבד האחד בכפר מל"ל אצל אביו של אריק שרון-שיננרמן והשני אצל ולודיה מאחר והיה בעל ידע חקלאי רב וידע לטפל היטב בבעלי חיים אך לא כל כך בחקלאות.
עשו להם מנהג אנשי המושבה והיו מביאים לוולודיה את העיזים שהתיש ירביע אותם. ילדי ולודיה גינתון ועוזי שכבר הבינו היטב את מהלך הבריאה היו אומרים לאביהם "אבא לא הלך שינסה עוד פעם". מכאן יוצא שפינשטיין מחותן לבית שיינרמן כי העז של פינשטיין הורבעה בידי התיש שלהם והמעשה הצליח.
קנו עז אדומה מדמשק שאכלה מכל הבא ליד בחוץ אך למעשה היתה מוצלחת פחות והרביעו אותה עם התיש. התברר כי חוק מנדל פועל והוא חוק נכון למדי. העז הלבנה המליטה עז לבנה, כשהרביעו את העז הלבנה עם התיש האדום. אחר הרביעו את העז הלבנה עם תיש לבן ויצא עז אדומה. ולודיה הקים לו דיר עזים ובו גם תיש והדיר היה מסודר.
ולודיה נהג להתהלך בתלבושת ייחודית בחולצה ללא צווארון. רעייתו יפה היתה תופרת לו את החולצות. תמיד נהג להתהלך באותה גזרה של חולצות. אף מכנסיו היו תפורות בידי רעייתו.
כשנולד ללאה וליעקב פינשטיין בנם בכורם גדעון שהתמהמה בדיבורו פנתה אל ולודיה סבתא